בָּזַק

בָּזַק(√בז, v. בזי II; cmp. בדק) to break, crush. Erub.X, 14 (104a) בֹּוזְקִין מלחוכ׳ you may crush salt (lumps) on the steps (that the priests should not slip). Gen. R. s. 50, beg. (expl. כמראה הבזק, Ezek. 1:14) כזה שהוא בוזקוכ׳ as one who crushes pieces of peat in the stove (when the flames break forth). Nif. נִבְזַק (cmp. בָּזָק) to be split in flashes, to flash (used of the divine spirit). Gen. R. s. 26 הרוח היא נִבְזֶקֶתוכ׳ the spirit flashes in (seizes) one of mans limbs, … בכל הגוף the entire body.